למה בכלל אנחנו נותנים צ'אנס?
בואו נציץ רגע לנפש. ברגע שנתנו את הצ'אנס המדובר, מיד אנחנו מתמלאים בבוסט של הרגשה טובה.
אני חושבת שזו תנועה נפשית שאוטומטית מלטפת לנו את האגו: "אני נותנ\ת צ'אנס, איזה אדיר. כל הכבוד לי!".

אנחנו כל כך זקוקים לתחושה פנימית טובה. ו'לתת צ'אנס' – זו דרך מצוינת להתמודד עם חרדת ה'מה יהיה?'. עם חוסר הוודאות שבחשש ש-'אין לי מושג אם אנחנו מתאימים'. וממיתוג שלילי: 'אני לא מהבררנים, אני נותן צ'אנס'. ולכן לתת צ'אנס, זו דרך מצוינת לחזק את הביטחון.

אבל, וכאן האבל הגדול, כדי להצליח לדייק, ולתת הזדמנות לקשר אמיתי – צריך עוד כמה דברים, בנוסף לאמירת "אני נותן צ'אנס".

רק להמשיך ולא לחתוך – זה לא מספיק. כדי לפתוח הזדמנות למבט חדש על קשר פוטנציאלי, צריך להבין במה הצ'אנס הזה יבוא לידי ביטוי: האם הוא תלוי בזמן, באקטיביות, ביציאה מסטיגמות או בדברים נוספים.

צ'אנס לבד לא יעשה את העבודה. אז מה? לתת צ'אנס או לא? מזמינה אתכם לתת לעצמכם את הצ'אנס ללמוד. להבין מה זה אומר. לפצח את הקוד הסודי שיגרום לכם להצליח לתת צ'אנס.